זה היה מסע מופלא, זה עדיין. זה דרש ממני להאט את הקצב לרמות שאני ממש לא רגילה. המיינד צעק לדחוף אבל הגוף דווקא אהב. תשומת הלב הייתה אותנטית, הנשימה הייתה
נינוחה ,התרגול היה קסום. לכמה חודשים זכיתי לקחת חלק מאחוות נשים להבין מה היא עוצמה נשית אמיתית ואיך מתחברים אליה בעולם שבמהות שלו ככ זכרי. תרגול יוגה בהריון, ההכנה הריגשית לקראת הלידה, ריכוך הגוף והמחשבה, והכי מעניין תשומת לב המדויקת לכל נשימה, איסוף והכי חשוב הרפיה.
אני חושבת שזאת זכותו של כל איש וכל אישה להרגיש בנח עם הגוף, לנוע בו בחופשיות. בכל מקום בגוף אפשר למצוא תנועה, כי ככה זה עם הגוף המדהים שלנו ככל שאנחנו מוצאים בו יותר תנועה ככה אנחנו גורמים לו לחיות ולהיות חיוני יותר. התנועה היא לא רק פיזית היא ריגשית וכמו האפקט של אבן שזורקים למים ונוצרים בהם גל קטן.. אפילו מהאבן הכי קטנה שמושלכת לתוכם או אפילו מאוושת רוח קלה, ימשיך הגל להדהד את אדוותיו במעגלים הגדלים בהדרגה ומגיעים למקומות מרוחקים.
התרגול לאט לאט יוצר עוד הדים בתודעה שלנו. בזמן ההריון יש הכרח עמוק להקשיב לתנועות הגוף, מה הוא מבקש מאיתנו ברגע הזה, ומתוך המקום הזה עם קשב הכי עמוק פנימה, נוצרת התנועה הכי אותנטית, הכי מדויקת.. זאת מהות התרגול בעיני.
דרך הקשב והדרך אפשר בעיקר להבין מזה אמצע. על שרירי הליבה שלנו שנמצאים בדיוק במרכז הגוף ומה קורה כאשר הגוף משתנה לנו, איך מוצאים בנקודה המאתגרת את קו האמצע, האיזון והשקט. איך מארגנים את כל הגוף מחדש, והכי חשוב- איך מתרגלים הקשבה אמיתית, איך סומכים מחדש על הגוף, איך חוזרים למקורות.
