סיפור קצר

סיפור מן המסורת הסופית מספר על אסיר שכתב לחברו שמחוץ לכלא שישלח לו פטיש, כדי שיוכל לנפץ את מנעול התא.
הוא קיבל חבילה, פתח אותה בהתלהבות וגילה לאכזבתו שאין בתוכה אלא שטיח תפילה.
האסיר, השליך את השטיח בזעם לפינת תאו, אולם לאחר זמן מה בהעדר עיסוק טוב יותר הוא החל להשתמש בשטיח כפי להתפלל לאללה. יום אחד עבור מספר שבועות, בשעה שהתפלל שפניו קרובים לשטיח, הוא הבחין לראשונה בדוגמת הארוגה בשטיח. הוא הבין כי זהו קוד הפתיחה למנעול והשתמש בו כדי לצאת לחופשי.
אנו מביטים בעולם כמו מלך המשקיף מארמונו משוכנעים שאני מושלים בממלכה. אולם למעשה אנחנו סובייקט בעולם ולא האדון. הארמון הוא כלא ועלינו להכניס לתוכו את החיים, את האור, את רוחות השינוי והלא נוסע.
נוכל לעשות זאת אם נתבונן בבהירות, ובאופן מעמיק באופנים שבהם העצמי נאחז בתופעות הפנימיות, הבאות והולכות כמו גלים ומזדהה אתן.
מתוך ערות בחיי היומיום.
ביוגה אנחנו מתכוננים להזיז את הגוף, לצאת מאזור הנוחות, להתבונן כל פעם על כל שינוי קטן חדש שקורה, לטובה לרעה ולא לשפוט,
פשוט לקבל. לשנות את האנרגיה ולהפוך מודעים יותר.. זה מה שקורה כל פעם בתרגול, הצעדים החיצוניים שלאט הופכים להיות הרבה יותר פנימיים ועמוקים, הדברים מתבהרים ואז אולי באמת נוצר האיחוד המדהים הזה שנקרא יוגה.